Ri MiLunel Chulin 75a – ר"י מלוניל חולין עה.‏ – Shas HaMeforash

בִּשְׁחִיטָה יַבִּישְׁתָּא וּדְלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. מַאן תַּנָּא עָבַר בְּנָהָר הוּכְשַׁר הָלַךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת נִטְמָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִים וְצָרִיךְ הֶכְשֵׁר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַי ^אוְכׇל שֶׁהוּא חַי אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין. וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וב״שוּבֵית שַׁמַּאי אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָא דַּאֲמַרַן ב״שבֵּית שַׁמַּאי דִּתְנַן דָּגִים מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טוּמְאָה ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִשֶּׁיִּצּוֹדוּ וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ^במִשֶּׁיָּמוּתוּ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשָּׁעָה שֶׁאֵין יְכוֹלִין לִחְיוֹת. מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דָּג מְקַרְטֵעַ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. בָּעֵי רַב חִסְדָּא ^גנוֹלְדוּ בְּדָגִים סִימָנֵי טְרֵפָה מַהוּ תִּיבְּעֵי למ״דלְמַאן דְּאָמַר טְרֵפָה חַיָּה וְתִיבְּעֵי למ״דלְמַאן דְּאָמַר טְרֵפָה אֵינָהּ חַיָּה. תִּיבְּעֵי למ״דלְמַאן דְּאָמַר טְרֵפָה חַיָּה בְּהֵמָה הוּא דִּנְפִישָׁא חַיּוּתַהּ אֲבָל דָּגִים דְּלָא נְפִישָׁא חַיּוּתַיְיהוּ לָא אוֹ דִילְמָא אפי׳אֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר טְרֵפָה אֵינָהּ חַיָּה הָנֵי מִילֵּי בְּהֵמָה דְּיֵשׁ בְּמִינָהּ שְׁחִיטָה אֲבָל דָּגִים דְּאֵין בְּמִינָן שְׁחִיטָה (אֵימָא) לָא תֵּיקוּ. הֵטִילָה נֵפֶל רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ^דחֶלְבּוֹ כְּחֵלֶב בְּהֵמָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חֶלְבּוֹ כְּחֵלֶב חַיָּה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חֶלְבּוֹ כְּחֵלֶב בְּהֵמָה אַוֵּירָא גָּרֵים רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חֶלְבּוֹ כְּחֵלֶב חַיָּה חֳדָשִׁים גָּרְמִי. אִיכָּא דְאָמְרִי כֹּל הֵיכָא דְּלֹא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו לָא כְּלוּם הוּא כִּי פְּלִיגִי הֵיכָא דְּהוֹשִׁיט יָדוֹ לִמְעֵי בְּהֵמָה וְתָלַשׁ חֵלֶב שֶׁל בֶּן ט׳תִּשְׁעָה חַי וְאָכַל רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ^החֶלְבּוֹ כְּחֵלֶב בְּהֵמָה חֳדָשִׁים גָּרְמִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חֶלְבּוֹ כְּחֵלֶב חַיָּה חֳדָשִׁים וְאַוֵּירָא גָּרְמִי. אֵיתִיבֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ ^ומָה חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּאָשָׁם מוּצָא מִכְּלַל שְׁלִיל אַף כֹּל מוּצָא מִכְּלַל שְׁלִיל. בִּשְׁלָמָא לְדִידִי הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי אֶלָּא לְדִידָךְ אַמַּאי אִיצְטְרִיךְ אֲמַר לֵיהּ טַעְמָא דִּידִי נָמֵי מֵהָכָא. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן מָה חֵלֶב וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּאָשָׁם מוּצָא מִכְּלַל שְׁלִיל אַף כֹּל מוּצָא מִכְּלַל שְׁלִיל. בִּשְׁלָמָא לְדִידִי מִשּׁוּם הָכִי מַיעֲטֵיהּ רַחֲמָנָא אֶלָּא לְדִידָךְ לִיקְרַב א״לאֲמַר לֵיהּ מִידֵּי דְּהָוֵה אַמְּחוּסַּר זְמַן. אָמַר רַבִּי אַמֵּי הַשּׁוֹחֵט אֶת הַטְּרֵפָה וּמָצָא בָּהּ בֶּן ט׳תִּשְׁעָה חַי לְדִבְרֵי הָאוֹסֵר מַתִּיר לְדִבְרֵי הַמַּתִּיר אוֹסֵר. רָבָא אָמַר ^זלְדִבְרֵי הַמַּתִּיר נָמֵי מוּתָּר ד׳אַרְבָּעָה סִימָנִין אַכְשַׁר בֵּיהּ רַחֲמָנָא. אָמַר רַב חִסְדָּא הַשּׁוֹחֵט אֶת הַטְּרֵפָה וּמָצָא בָּהּ בֶּן ט׳תִּשְׁעָה חַימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות טומאת אוכלין ב׳:ו׳

^ב רמב״ם הלכות טומאת אוכלין ב׳:ו׳

^ג רמב״ם הלכות טומאת אוכלין ב׳:ו׳

^ד רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ז׳:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קצ״ה
טור יורה דעה ס״ד:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״ד:ב׳

^ה רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ז׳:ד׳
טור יורה דעה ס״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״ד:ג׳

^ו רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות א׳:י״ט

^ז רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ה׳:ט״ו
רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ב׳:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ו
טור יורה דעה י״ג:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה י״ג:ג׳

השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי, לדברי האוסר. דהיינו ר׳ מאיר שאוסר השליל לאוכלו בשחיטת אמו, נמצא דסבירא ליה שיש לו סימנין בעצמו, לפיכך לזה השליל יש תקנה, שישחטנו ומותר, אע״פ שלא הועילה לו שחיטת אמו שהרי היא טרפה. ולדברי המתיר. השליל בשחיטת אמו, דהיינו ר׳ יהודה, נמצא שאין לו שום סימנים, לפיכך בזה השליל בן טרפה אין לו תקנה, שהרי שחיטת אמו אינה מועילה אלא לטהרה מידי נבלה ולא לאכילה. רבא אמ׳ אף לדברי המתיר. יש לו תקנה. דארבעה סימנין אכשר ביה רחמנא. שתים של האם, ושתים שלו. והיכא שלא יועילו לו סימני אמו, כי האי גונא שהיא טרפה, יועילו לו סימני עצמו, כיון שהוא בן תשעה חי.
ואע״ג שהוא בן טרפה לא מיתסר בכך, דהלכתא כר׳ יהושע דסבר עובר לאו ירך אמו הוא, ולא אמרינן היא וולדה טרפה, אע״ג דבביצת טרפה אמרינן היא וולדה טרפה, התם משום דאגידא בגוף התרנגולת, כגופה דמי. ואי מיירי בשעיברה ולבסוף נטרפה אפי׳ הכי כשר, דסבירא לן זה וזה גורם מותר, ואבי זה השליל כשר היה.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון